טיפול בגישה אנליטית הבעתית: כמו גשר על פני מים סוערים

טיפול בגישה אנליטית הבעתית שם דגש על הבעה, כלומר על ביטוי בדרכים שונות, ביטוי מילולי וביטוי לא מילולי. התהליך בחדר הטיפול כולל עבודת הבנה ומודעות עם החלקים הפחות נראים או הלא נגישים לאדם, בדרך כלל מקומות טעונים, כאובים, רחוקים או קרובים בציר הזמן, אך טעונים בכאב, סבל, תחושת כישלון ותחושת איבוד שליטה במצב.

מקומות מסוג זה הם מעין חורים שחורים כלומר בולעי אנרגיה נפשית שאדם מאבד ולא מצליח לגייס לטובת ההווה של חייו.

הטיפול נועד לשחרר את האנרגיה החסומה בפצעים ולאפשר זרימה של האנרגיה שלהם אל האני כך שמה שפעל קודם בתור אנרגיה חבלנית לאני הופך להיות אנרגיה העומדת לרשות האני.
תהליך הטיפולי בגישה אנליטית הבעתית יוצר מעין גשר בין מעמקי הנפש אל האני, כמייצג של המודעות של האדם. הגשר הזה מחבר את הפנימי והעמוק החוצה לאני, למודעות של האדם. 
אבני הבניה של הגשר עשויות פיסות של הבנה ביחס לאני וליחסים שלו עם הסביבה. בהקשר זה משמשים החלומות ובעיקר ההבנות שנוצרות בעקבות עבודת החלום, כמקור חשוב להבנה וזיהוי של פנימיותו של האדם ומצבו בחיים. התפישה האנליטית רואה במקור של החלומות מעין ישות חכמה אשר מביאה לידיעת האני מעין תיקון של הראיה החלקית של האני.

ההבעה הלא מילולית לסוגיה כמו גם העיסוק בחלומות מאפשר ומזמן לידת סימבולים אישיים בעלי כוח ביטוי וכוח לחבר בין מימדים של הנפש שנראו לאדם כניגודים בלתי ניתנים לחיבור. סימבולים אישיים נולדים במעמקי הלא מודע חלק חשוב מהם מופיע דרך חלומות אך הם יכולים להופיע גם בדרכים אחרות. סימבולים לעולם אינם תוצר מוזמן אלא תוצר ספונטני לחלוטין של הנפש. כאשר אדם עושה "עבודת סימבול" הוא מיישם את המטרה שלשמה נולדים הסימבולים בנפש: חיבור חלקים ומימדים נפשיים שנחוו עד כה כלא מתחברים או כניגודים. סימבולים פותחים עולמות פנימה אל תוך הנפש של האדם שיכול לגלות כי ישנם בתוכו מימדים שלא שיער. במילים אחרות עבודת הסימבול מביאה להתקרבות בין הפנים או המעמקים של האדם למציאות, לאני. בדרך זו מושגת עוצמה טרנספורמטיבית שמקורה התרחבות של האני בתור צמיחה נפשית.

טיפול אנליטי הבעתי לא נועד לפתור בעיות אלה לשנות את היכולת של האדם להתמודד עם עולמו פנימה והחוצה, הדבר מתרחש דרך מספר

מימדים: הרחבת מימד ההבנה ביחס של האדם לעצמו וגם ביחס לאחרים ולנסיבות החיים ומשמעותם.
דרך היחסים בחדר הטיפול נוצרת יותר קבלה עצמית כך שחלקים בנפש שלא מצאו מקום בעולם מתחילים להגיח החוצה ולתפוש מקום.
אחרון אך חשוב ביותר, טיפול יוצר משמעות למקומות שבהם האני חווה את עצמו כחסר ערך, מושפל, חסר אונים. כל מה שתואר כאן מצטרף לגשר דרכו האדם פועל מתוך מי ומה שהוא כלומר: האדם דואג פחות לשאלה אם הוא מתאים את עצמו לסביבה ומוכן לפעול לפי ההבנה והדרך שלו. הפצעים הופכים בתהליך למקור של כוח ולמקור של הכוונה ודרך. (קרא/י גם: מבוגרים: סבל כהזמנה למסע חיים).